החלטה בתיק בר"ע 22065-07-13

סגן הנשיאה, השופט יגאל פליטמן

1.      לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופטת שרה ברוינר ישרזדה ונציגי הציבור גב' נחמה אנג'ל וגב' נירה עילם; ס"ע 2522-01-12; סע"ש 24029-11-12), מיום 26.6.2013, במסגרתה נענה בית הדין האזורי לבקשת המשיבה במהלך דיון הוכחות, להציג מוצג שלא גולה קודם לכן, ולחקור את המבקשים אודותיו.

הרקע לבקשה

2.      המבקשים, שני אחים תושבי יריחו, הגישו לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים תביעות כספיות נגד המשיבה, מעסיקתם, לתשלום זכויותיהם בגין תקופת עבודתם וסיומה.

3.      במסגרת שתי התביעות הגישה המשיבה נגד המבקשים כתבי תביעה שכנגד. זאת בטענה, כי המבקשים גנבו מהמשיבה מדבקות ומוצרי יצירה אחרים אותן היא מייצרת במפעלה, על-מנת למכרם ברחבי יהודה ושומרון. לפי הנטען, בפשיטת משטרת ישראל בביתו של המבקש 2, אף נמצא הציוד הגנוב, ובספירת מלאי שערכה המשיבה במחסניה נמצא חוסר בציוד בשווי מאות אלפי שקלים. לתביעות שכנגד צירפה המשיבה, בין היתר, אף צילום לכאורה של תיק כלשהו כאשר בתוכו נראה הרכוש הגנוב הנטען (נספח ב' לכתבי התביעות שכנגד). תיק זה הוא המוצג שבמחלוקת העומד במרכזה של בקשת רשות ערעור זו.

4.      בתשובתם לתביעות שכנגד, הכחישו המבקשים את טענות המשיבה בדבר הגניבה והוסיפו וטענו כי אף לא הואשמו בנטען מעולם. בנוסף הכחישו כי הרכוש הגנוב לכאורה, נמצא או צולם בחצרו של מי מהם, וטענו כי הוא נמצא בחצרה של המשיבה דווקא.

5.      במסגרת רשימות המוסכמות והפלוגתאות שהוחלפו בין הצדדים, הותירו הצדדים במסגרת הפלוגתאות שבהליך, את נסיבות פשיטת המשטרה בביתו של המבקש 2; את הטענה בדבר מציאת המשטרה את המדבקות הגנובות לכאורה, שצילומן הנטען צורף לתביעות שכנגד; ואת השאלה האם המדבקות שנמצאו לכאורה באותה פשיטה, יוצרו במפעלה של המשיבה.

6.      בהחלטה מיום 8.1.2013, ולבקשת הצדדים, הורה בית הדין האזורי על איחוד הדיון בשתי התביעות.

7.      ביום 26.6.2013 נועד דיון הוכחות בהליך. במהלך חקירתו של המבקש 1, ביקש ב"כ המשיבה להציג כראיה פיזית את התיק שנמצא לכאורה בחצרו של המבקש 2, ואשר צילומו הנטען צורף כנספח ב' לכתבי התביעה שכנגד ולתצהירי המשיבה. ב"כ המבקשים התנגד להצגת התיק בנימוק כי הוא לא גולה במסגרת הליך גילוי המסמכים, וזאת על אף שהתיק שבמחלוקת היה ברשותה של המשיבה עוד קודם למועד דיון ההוכחות. במענה לכך טען ב"כ המשיבה כי צילום של התיק גולה למבקשים ואף צורף לכתבי טענותיה. עוד טען, כי ככל שהיו המבקשים חפצים לעיין בתיק עצמו, היה בידם לבקש זאת, ומשלא עשו כן אין להם אלא להלין על עצמם.

8.      בהחלטתו בפרוטוקול הדיון, קיבל בית הדין האזורי את בקשת המשיבה להציג את התיק הפיזי למבקשים ולחקרם אודותיו. את טעמיו פירט כדלהלן:

"1.   היה ראוי כי ב"כ הנתבעת היה מפרט ברחל בתך הקטנה כי המסמכים שברשותו אינם רק צילומים אלא גם מוצגים פיזיים אשר צולמו, דבר אשר לא נעשה. עם זאת, היות וצילומי המוצגים הוצגו וב"כ התובעים לא ביקש לעיין בהם, הרי שייתכן שדווקא מחדלו זה הוא שגרם לכך שלא היה מודע לקיומו של המוצג הפיזי.

2.   בית הדין מצווה לפעול לגילוי האמת, וכשמטרה זו לנגד עיניו, נראה לו כי ראוי כי תינתן הזדמנות לב"כ הנתבעת להפנות שאלות לעד ביחס לתיק עצמו. עם זאת, היות ואכן הופתע ב"כ התובע מגילוי ראיה זו בשלב זה, תינתן לו אפשרות להשלים עדותו של התובע בדרך של עדות משלימה בשלב מאוחר יותר. כמו כן יהיה רשאי ככל שיחפוץ בכך להעלות כל טענה בדבר מהימנותה של הראיה, משקלה, וכן בדבר רצונו להעיד עדים נוספים או להציג מסמכים נוספים הנובעים מהצגתו של התיק."

9.      אחר זאת הודיע ב"כ המבקשים כי בכוונתו להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה, וביקש להפסיק את הדיון עד להכרעה בה. ב"כ המשיבה התנגד לבקשה, ולשאלת בית הדין השיב כי אינו יודע בשלב זה של החקירה איזה שימוש יעשה בתיק ובתוכנו, ולפיכך גם לא יכול לומר אם בכוונתו להגישו פיזית, או להסתפק בחקירה לגביו בלבד.

בית הדין האזורי קיבל את בקשת המבקשים והורה על הפסקת שמיעת ההוכחות עד לאחר הכרעה בבקשת רשות הערעור של המבקשים. זאת, בנמקו כי להגשת התיק כמוצג פיזי, ככל שייעשה כן, "יכול ותהיה השלכה על שמיעת הראיות אשר לא ניתן יהיה להופכה באם לא תידון בקשתו לרשות ערעור קודם לכן".

בקשת רשות הערעור

10.  בבקשתם חזרו המבקשים על טענתם כי בתצהיר גילוי המסמכים מטעם המשיבה לא צוין התיק הפיזי שבמחלוקת כמוצג שיש בכוונתה להגיש בהליך; עוד הוסיפו כי בתצהיר שהוגש מטעם המשיבה אף הוטעם כי אין בידה כל מסמך אחר הנוגע לנושאים שבמחלוקת, וכי כל זאת, על אף שהתיק שבמחלוקת היה ברשותה קודם לכן; עוד נטען כי הצגת התיק בשלב ההוכחות הינה חסרת תום לב, פוגעת בזכויותיהם, מנוגדת לסדרי הדין ונועדה להפתיעם ולהשיג בכך יתרון דיוני למשיבה על חשבון המבקשים, שייאלצו "להתגונן בשנית ולהביא ראיות כנגד אותם מוצגים שהוצגו"; וכי ממילא אין למשיבה כל צורך של ממש בראיה הנוספת כדי להוכיח טענותיה.

הכרעה

11.  לאחר שעיינתי בכלל החומר שהובא בפניי, ובכלל זה בטיעוני המבקשת, נחה דעתי כי יש לדחות בקשת רשות זו, וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

12.  בקשה זו אינה עומדת בתנאים הקבועים בסעיף 26(א) סיפא לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט - 1969, באשר למתן רשות ערעור. יתרה מכך, כלל הוא כי "בית דין זה כערכאת ערעור אינו מתערב בהחלטות דיוניות של הערכאה דלמטה, בפניה פרושה יריעת ההתדיינות בין הצדדים. חזקה על הערכאה הדיונית כי שקלה את מכלול השאלות העומדות לדיון ואיזנה כראוי את זכויות בעלי הדין" [ראו למשל: בר"ע 38298-01-11 רקפת האושנר - אטריום ביצועים ויזום בע"מ, 15.3.2011].